ספר אורחים

סיון 13/06/2014
שיר שכתבתי לאלון ביום השנה השלישי:

אתה כל הזמן איתי.
בכל פסגת הר אתה מופיע,
שוצף במי הנהרות,
בלילות גיטרה- שרה אותך,
תמיד נובע ממעיינות, אתה איתי.

אתה כל הזמן איתי.
מתחזקת איתך בעליה מפרכת,
עבורך מתענגת על ריחות וצבעים,
בלילות מחשבה- מצטרף לערסל,
תמיד נובע ממעיינות, אתה איתי.

אתה איתי עכשיו...
עוד סהרורית בבוקר
ולאורך כל היום נשאר,
בלילות מנוחה- בא לחלום,
נמצא תחת כל אבן, אתה איתי.
צחי 04/05/2014
למשפחת שורק היקרה,
ערב יום הזכרון התשע"ד
זוכרים ומוקירים את אלון.עוברים שוב על התמונות, והלב נחמץ..
איתכם תמיד
צחי דגן וענף רפואת אב"כ
אהרן 03/07/2013
כל כך עצוב... לאבד בן זה לאבד חלק מאיתנו
מאחל לך כי תצליחי למצוא את קרני השמש מבעד לעננים השחורים ולקיים את מה שאני משוכנע כי הוא היה רוצה שתמצאי בחייך הרבה אור.

בהצלחה.
אלעד 25/04/2012
היום בבוקר כאשר חבר משותף העלה תמונה לפייסבוק זהיתי בחור מוכר, העיניים האלה היו של אלון לקח לי קצת זמן להיזכר מה השם ומאיפה הבחור אך דבר אחד אני לא שוכח את האוירה הטובה שנתן להרגיש כשאתה לידו, היינו ביחד בחלק מקורס החובשים הרבה אני לא זוכר ואולי עדיין בהלם כי עברו כמה שנים אך מה שכן, אני זוכר את אלון כבחור מדהים, שאם זכרתי אותו ישר לפי התמונה, זה אומר הכל. שלא תדעו עוד צער
אלעד 25.4.12
עומר 18/07/2011
אני ואלון חגגנו כל שנה יום הולדת ביחד, אני בקרוב בן 26 וגם אלון היה צריך להיות. נהגנו להתקשר אחד לשני ביום ההולדת, גם כמה שנים אחרי הבית ספר. פעם אפילו בדקנו שנולדנו באותו היום, אותה השנה ובאותו הבית חולים.
אני זוכר את אלון ביום ההולדת שלי, ואזכור עד שאפסיק לחגוג אותו. היית בן אדם מיוחד ושמח, כמו שכולנו היינו, יום הולדת 26 היה מגיע לך כמו לכל אחד מאיתנו, להנות מההרגשה המבוגרת, כבר לא היית ילד אם היית כאן היום. אני מקווה שהמשפחה מצליחה להתגבר על האובדן וממשיכים לחיות, אלון לא היה רוצה שנפסיק את החיים.
את הטלת המטבע הנוראית של מי לחיים ומי למוות שמתבצעת במקומתנו הדור שלנו עבר, חסרים בשורות את הטובים והחייכנים. באמת שהטובים, ואתה ביניהם אלון, דווקא אתם כבר לא פה. נבחרת לנצח להיות נער, אנחנו נמשיך במסלול החיים, בסוף נגיע אלייך.
לא הייתי בשנים שלאחר מותך בביקור במשפחתך. אני מקווה להגיע בקרוב ולשמוע מה היית, ואיך היית בשנותייך האחרונות.

למשפחת שורק אני מאחל רק טוב,
גידלתם ילד לתפארת, אתם יכולים להיות גאים.
עומר
קטיה 11/06/2011
לא שיש סיבה מיוחד ואפילו לא ידעתי עד הרגע הזה שמחר 12.6... התחשק לי להסתכל עליו היום, להיזכר בקולו...
כי בליבי אלון עדיין חיי!!
מנו"פ 2003-2006
אלעד 09/05/2011
אלו דברים שכתבתי לכבוד יום הזכרון לחללי צה"ל לפני שנתיים במהלך שליחות ציונית בבית ספר תיכון בניו-יורק.

Today I would like to speak about Alon Sorek

Alon was born on July 23rd 1985, in Kibutz Chanita in the North. His mother- Elisheva- and his father- Dani- had five older children: Tamir, Amit, No’am, Asi, and Nadav. When he was in the 3rd grade his family moved to Atlit( which is to the south of Haifa). Alon studied in the Atlit elementary school through the 6th grade, and then moved to a school in Haifa. When he finished high school he decided to postpone his army service for a year so that he could volunteer with distressed youth.

I met Alon z"l four years ago, when we both did our basic training in the same company. From the beginning Alon was revealed as a very quiet person who nevertheless stuck out due to his intense seriousness, his diligence, and his capacity for leadership.

My period of acquaintance with Alon was relatively short so I can’t tell you too many details about him, but I will mention a few stories that stuck with me.

I remember that in the first week of Basic Training we had a long period of free time in our schedule, so our commanders told us to clean a room. Since it was clear that the goal of this order was to keep us busy (since you’re not supposed to have free time in Basic Training)- and not to make the room clean- most of us worked without too much enthusiasm, but Alon cleaned very seriously. Alon did everything seriously, and didn’t differentiate between an order to clean a room and an order to charge the enemy.
Another memory from Basic Training has to do with morning roll call. During Basic Training every platoon had to arrange all their personal stuff and platoon equipment for morning roll call, and every morning Alon’s platoon would finish first. One morning his platoon finished last, and after they were punished the commander investigated and found out that Alon was doing kitchen duty that morning. Alon was that type of person, who always led people in a quiet way, without giving orders.

After Basic Training we both moved to a different base to complete a Medic Course, and although we were in separate courses we still occasionally met around the base and chatted. Alon finished the course with honors and was accepted to a secret unit of the Medical Corps that deals with unconventional warfare. Alon didn’t talk much about his job so even today we don’t really know what he did in his unit.

Alon was a person of many talents, and his areas of interest included computers, photography, music, cooking, languages, dance, and more. After his death his family discovered that Alon also wrote a lot- about his life, experiences, emotions, and hopes.
Alon died on June 12th 2006 in tragic accident while filling his duties.
יהי זכרו ברוך.
שני 08/05/2011
למשפחת שורק ,
זכיתי להכיר את אלון לזמן מאוד קצר- הוא היה מסופח למרפאת בה"ד 10 בה שירתתי כחובשת, בתקופה שבה חיכה לעבור ליחידה במקרפ"ר.
אני זוכרת בחור מתוק, שאהב לשחק בפריזבי באמצע המרפאה ולהכניס קצת אווירה כיפית במרפאה, לרשום ב"כוס הטיפים" שהיתה בקבלה, טיפים לחיים מאת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".. הוא היה פשוט יפה תואר, עדין חכם, ועד היום מהדהדת בי המחשבה המצערת שחבל שלא יצא לי להכיר אותו יותר.
משתתפת בצערכם, ומחזקת את ידכם. אתם משפחה פשוט מדהימה, אפשר להבין מהיכן ירש את יופיו ואישיותו.
שני
מור 13/03/2011
כל כך עצוב, לאבד כזה בחור צעיר יפה ומוכשר...
יהי זכרו ברוך
אלירן 22/01/2011
איזה בחור מסכן שאיבד את החיים שלו בתאונה כל כך מזעזעת

תאונת רכבת כמה חבל שהלך פרח שרצה רק להמשיך לפרוח והנה

פתאום הוא נבל...

אני רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחתו האהובה...

והשיר שהוא כתב את הטמון בי זה השיר הכי מרגשש ששמעתיי

שהולחן ע"י משה פרץ

יהיה זכרו ברוך
נוי וקיים 23/10/2010
למשפחת שורק היקרה.
לצערי גם אני לא הכרתי את אלון.
נודעתי אליו לפני כשנה בערב הזיכרון..בטלויזיה.
מבין כל הסיפורים..אלון עניין אותי במיוחד..והרגשתי שאני חייבת לחפש ולשמוע על סיפור חייו.
לשמחתי הגעתי לאתר הזה..ונחשפתי לכל עולמו.
סיפורו מאוד ריגש אותי, וכל תחומי עניינו..אובדן עצום!! לא נתפס ועצוב כלכך!
הוא מאוד השפיע עליי במשך השנה.. ורציתי להגיד לכם שהאתר הזה לדעתי דרך מאוד יפה להנציח את אלון..ולחשוף אותו גם לאלה שלא הכירו אותו...
משתתפת בצערכם..נוי
אדווה אטלן 20/04/2010
למשפחת שורק היקרה , אני משתתפת בצערכם שמי אדווה אני בת 14 ואני גרה בכפר הנוער מנוף אני הייתי קטנה שאלון ז"ל היה בשנת שרות פה במנוף אבל אני עדיין זוכרת אותו הוא היה מלא שמחת חיים ותמיד היה נחמד וטוב אני עדיין לא מאמינה שזה קרה.. תיהיו חזקים שלא תדעו עוד צער!! שמעתי את השיר שאלון כתב שיר מדהיים הוא חלחל לליבי ואני לא מפסיקה לשמוע אותו.. הוא היה ילד מדהיים!! הוא יחסר להרבה אנשים.. וגם לי..
למשפחת שורק 19/04/2010
לנדב והמשפחה.
התרגשנו מאוד מהשיר והאתר. אוהבים אותכם ומשתתפים בצערכם.
דודו וניקה.
ניר ברנשטיין 19/04/2010
דני, אלישבע והבנים- אוהב אתכם, מחבק ומחזק. ושוב אוהב.
קטיה 29/03/2010
שלום לכם!!!
משפחת שורק, אני נפגשתי איתכם אתמול בהכנת הסרט והכבוד הוא לי להכיר אתכם!!! לפני זה לא ידעתי על האתר ועכשיו כשאני יודעת לא יכולתי להשאר עדישה ולא להכנס לפה על הבוקר!!!
אתמול זה פעם הראשונה מאז ההלוויה של אלון שדיברתי עליו. מאוד קשה לי עם העובדה הזאת שאלון אננו!!!
בדך חזרה הביתה לא הפסקתי לחשוב על אלון ושוב ושוב זה החזיר אותי לאותו היום ה - 12.06.06 כשפתחתי את העיתון בדרך לפנימייה וראיתי את הכתבה, בהתחלה אפילו לא הבנתי שזה מדובר ב אלון "שלנו", התקשרתי לחברה וסיפרתי לה שבתאונת רכבת נהרג מישהו שהוא ממש ממש דומה לאחד הש"ש שהיו אצלי בשנה א' (כיתה י'). עליתי לאוטובוס והמשכתי לקראו את הכתבה ואז קיבלתי את ה"בום" ואז הבנתי שזה לא דומה שזה אלון "שלנו"... אלישבע אין לך מושג כמה אני מתגעגעת אליו וכמה שחסר לי את החיוך המדהים שלו!!! אני רוצה להגיד לך תודה ולדני שבזכותם יצא לי להכיר בן אדם כל כך מקסים!!!
אני מקווה שלא תדעו עוד צער!!!
אוהבת ומחבקת אתכם... תמשיכו להיות חזקים.
מרב 17/03/2010
למדתי בליאו בק שנה מתחת לאלון, אבל אני זוכרת אותו דווקא מהשמיניאדה של אחיו הגדול בה הוא הופיע בצחוק בתור שישיסט שעולה לי"א ויחליף את אחיו שמסיים י"ב בתור השורק הבא... הוא שר את "עכשיו אני כי ההוא הלך.."
חבל שאדם טוב כ"כ לא הספיק יותר, אבל אנחנו יודעים שהוא איתנו ואתכם המשפחה ברגעים הקשים, הטובים, החשובים והמרגשים.

היו חזקים,
מרב ומשפחת ליאו בק
סיון... 01/05/2009
שלום רב למשפחת שורק.
גם אני כמוה, לא הכרתי את אלון. ראיתי את הסרטים מהבית בערוץ 12 ביס.. ואלון היה הזכור לי מכולם.
ילד עם הרבה שמחת חיים, עם חיוך נצחי... בנאדם כזה שלא יצא לי מהראש, אמרתי לעצמי שאני חייבת לחפש אותו באינטרנט, ולמזלי מצאתי את אתר ההנצחה המרגש ביותר...ואין לי מה להוסיף...החיוך הנצחי שלו יישאר חקוק אצלי בראש.
בן אדם משכמו ומעלה.
שלא תדעו עוד צער.
סתם ילדה בת 17 01/05/2009
משפחת שורק היקרה.....
ההודעה שלי קצת שונה כי אני את אלון לא הכרתי...
ביום הזיכרון ראיתי את הסרטים מהבית של רוב החיילים במשך3 שעות לפחות ומתוך כולם את אלון אני זוכרת הכי טוב.... ולא מפסיקה לחשוב איזה אובדן עצום הוא...אבל דבר אחד אני בטוחה ושוב למרות שלא הכרתי אותו וממה שראיתי שאלון היה עילוי ואני נבטוחה שבזכות הטוב לב שלו הוא במקום טובב!!!!
דרור 25/01/2009
אלון,

אני בטוח שאיפה שתהיה, אתה גורם לסביבה שלך לחייך.
זוכר עדיין את לחם הזיתים שהכנת לנו.

קשה לי להאמין שאני מבוגר ממך. כל הזמן היית מעין חבר-אח-גדול.

אני מצטער שלא ביקרתי אותך מאז שקברו אותך.

מבטיח לבקר השנה.

אוהב,

דרור

סיון רוטנברג 13/01/2009
אני יושבת פה באוסטרליה, בודקת מיילים מהבית, בודקת שאף אחד מהקומונה לא קיבל צו 8.
ואז מתגעגעת לאלון. נכנסת לאתר לראות מה שלומו,
לחייך לתמונה..

משפחת שורק,
אלון איתנו. בכל שלב, בכל שיחה ביננו, בכל מפגש ובכל מייל. חשוב לי שתדעו. אני מתגעגעת אליו
-הוא לא נעלם לי והזיכרון שלו לא מתעמעם.
שולחת לכם מרחוק דרישת שלום -מילים שמאחוריהן המון כוונה.

סיון (חברה מהקומונה)
מורן 28/07/2008
למשפחת שורק
נקלעתי לאתר הזה ממש במקרה: תוך כדי עבודה במשרד כשחיפשתי משהו באינטרנט הגעתי לאתר של אלישבע וראיתי את הכתוב בסוף על בנה אלון. כהרגלי לא נשארתי אדישה ולחצתי על הקישור לאתר של אלון. ועכשיו דמעות חונקו את גרוני.. איזו אבידה!!! כזה חמד של בחור! פשוט לא נתפס... מי ייתן ולא תדעו עוד צער... כמי שחוותה אובדן בחייה אני כואבת את כאבכם...
היו חזקים!
אייל ברוך 29/05/2008
למשפחת שורק:
דני,אלישבע,תמיר,עמית,נועם,אסי ונדב

בתור ילד קטן בקיבוץ גרתי צמוד לבית קטן עם עץ דובדבן קטן .
בדשא הגדול מאחורי הבית, שתחמה אותו גינת הקקטוסים של נמרוד, יצא לנו לשחק ביחד.
אסי ואני נלחמנו על הכדור ונדב ואלון תמיד מאחור מנסים להדביק את הקצב. תמיד יצא שהכדור ברח לגינה של נמרוד ושבר איזה קקטוס ונמרוד היה יוצא וצועק "אתם הורסים לי את הגינה".
יצא לי הזכות לגור ליד משפחה שקסמה לי,עוד שהייתי קטן ,משפחה שכל אחד ואחד מחבריה היה מיוחד.
אני משתתף בצערכם בשם משפחת ברוך, אוהבים אותכם מאוד

דניאל,יעל,מאיה ,אייל ויונתן

אלה 07/05/2008
למשפחת שורק,

למדתי עם אלון בשכבה בבית הספר לאו בק, ולמרות שלא הייתי איתו בקשר קרוב אהבתי אותו מאוד. החיוך שלו תמיד הקסים אותי ועשה לי תחושה טובה. ידעתי שהיה לו לב טוב לחלוטין, בלי טיפת רוע, זה היה כתוב על כל הפנים שלו...

בערב התאונה הייתי בצבא ואחרי המשמרת, בערך בחצות, נכנסתי לאינטרנט והדף שנפתח אוטומטית היה YNET ומהמסך אלון חייך אלי את החיוך המתוק שלו.
הייתי בהלם. התקשרתי לאלי מהכיתה וסיפרתי לו מה קרה, התחלתי לבכות בלי שליטה.

הבוקר, בטקס יום הזיכרון ראיתי אתכם ואמרתי לכם עד כמה אהבתי אותו, וביקשתם שאכתוב באתר.

אין אף אחד שמתאים לו יותר הכינוי "הנסיך הקטן".
אני מחזקת את ידיכם ומקווה מעומק ליבי שלא תדעו עוד צער לעולם.


יהי זכרו ברוך,
אלה
דב 20/11/2007
למשפחת שורק היקרים!

אני ואלון התמיינו לפני הצבא יחד למסלול יעודי להדרכת חובשים בבה"ד 10, התגייסנו לבקו"ם יחד ב- 31/07/05, עשינו טירונות יחד עם עוד 8 חבר'ה בשיזפון, קורס חובשים קרביים, ולאחר מכן חלקינו התחלנו קורס מדריכים חלקינו לא ואלון לקח לעצמו איזה חודש להתלבט ולאחר הרבה מאוד מחשבה והתייעצות עם האחים שלו החליט להמשיך את שירותו בענף אבכ'.

אלון היה מהאנשים האלו שפשוט היו טובים, הוא היה רק טוב!! אלון היה המוביל שבינינו. גם בטירונות וגם בקורס חובשים אלון תמיד הוביל, תמיד היה הדוגמא האישית שלנו תמיד היה כאן בשבילנו לכל בעיה שהיתה.
אלון היה מהסוג אנשים שכולם אוהבים כל כך!!

כולנו ידענו שאלון יתקדם, יהיה איזה ראש ממשלה, שר, מלך, אחד שמוביל אנשים אחרים.

אני ראיתי את אלון יום אחד לפני התאונה, הוא הגיע לבה"ד לבקר אותנו. ביום התאונה יצאתי עם כמה חברים בערב לבלות ובדרך חזרה לבסיס חבר מהקורס חובשים התקשר אלי ובישר את הבשורות הנוראיות. לא האמנו, המוח מסרב לקבל! גם אחרי ההלוויה שהיתה כל כך יפה וכל כך מתאים לאלון לא הסכמתי לקבל שאלון לא נמצא.

עד היום אני כל הזמן חושב על אלון ומחפש דרך לנציח את שמו והאתר הזה הוא מדהים!! ומנציח אותו כל כך יפה. אז כל הכבוד!

אלון, תדע שאנחנו מתגעגעים אליך כל כך וחושבים עליך כל הזמן.
למשחת שורק היקרה, למרות שאני בטוח שאתם כבר יודעים אני יגיד לכם שאלון היה מדהים וחבר מצויין. שלא תדעו עוד צער.

יהי זכרו ברוך.

דב.
רעות 25/10/2007
למרות שההיכרות שלי עם אלון לא היתה כ"כ ארוכה, יש לי הרבה דברים טובים להגיד עליו.
הכרנו בבה"ד 10. אני הייתי סגל שלישות והוא בדיוק סיים קורס חובשים ורצה לעבור בסיס.
אני זוכרת שהיינו מדברים הרבה, הוא שאל אותי מה הייתי רוצה לעשות אחרי השחרור, וסיפר לי על מה שאח שלו עושה בחו"ל- ושאולי כדאי לי גם לעשות את זה, במידה ולא אמצא משהו.
בסופו של דבר, הוא עבר בסיס ומאז לא ראיתי אותו.

כשהגעתי לבסיס ביום שאחרי התאונה, לא ידעתי שאלון נהרג.
בחדשות כתבו "אלון סורק", ולא באמת העליתי על הדעת שזה יהיה הוא.
כשהראו לי את התמונה בעיתון פשוט התחלתי לבכות ולשאול את עצמי למה זה מגיע לבחור כ"כ נעים, אכפתי, אוהב ועם כ"כ הרבה שמחת חיים. זה היה הלם ענקי.
באותו יום גם מצאתי את הדף שעליו הוא כתב לי את הכתובת של האתר אינטרנט, בקשר לעבודה בחו"ל.

אין לי הרבה יותר מה להגיד, כי אני לא מתקרבת ללהבין את גודל האובדן שלכם.
רק רציתי להגיד כמה בדברים על האופי שלו, דברים שאותם אתם בטוח יודעים.
אני משתתפת בצערכם.

אלון, אנחנו מתגעגעים.
טל ש 28/06/2007
לדני ואלישבע,
היום בקרתי בביתכם וצפיתי בסרט. הגעתי לענף באוקטובר 2006 ומההתחלה שמעתי על אלון- חייל שנהרג בתאונת רכבת.
ביום של התאונה אני זוכרת שדיברתי עם חבר שלי לשעבר (יואב) ושאלתי אותו "מה קורה" הוא אמר "לא טוב.." תשובה זו לא אופיינית ליואב לכן ישר נלחצתי ושאלתי "מה קרה" הוא ענה "ילד שלמד איתי בשכבה נהרג בתאונת רכבת..".
רק קרוב לשנה של האזכרה של אלון חיברתי בין שני המקרים...

אני ויואב היינו חברים 5 שנים.. הוא גר בחיפה ולמד בלאו בק בשכבה של אלון.. הייתי באירועים שכבתים שאחד מהם היה מסיבת הסיום.. הסרט נגע לי מהרגע הראשון ובמיוחד בקטע שהכרתי לפני כן.. מסיבת הסיום.

אין ספק שזה קשה.. תמשיכו להיות חזקים.

טל.
גיא 16/06/2007
התרגשתי מאוד לראות את האתר, פשוט מדהים להיזכר באלון שלנו,מתגעגע אליו כל כך... דני, אלישבע והאחים תהיו חזקים, אני בטוח שזה מה שאלוני היה רוצה... יהי זכרו ברוך...
אפי 02/06/2007
שלום,
האתר יפה ומרגש.
אין ספק שאלון הספיק במעט שנות חייו למצות כל רגע להנאה והגשמה.
אין הרבה מה לומר, למעט שתמצאו את הכוח להמשיך לחיות לצד הטרגדיה הנוראה זו!
שלא תדעו עוד צער.



שם:
דואל: